החלטה בתיק בש"א 650/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 3235/05). בהחלטה מושא הבקשה, דחה בית הדין קמא את בקשת המבקש כי יפסול עצמו מלדון בהליך. ההחלטה ניתנה במהלך הדיון ביום 12.7.2006, כך שהמועד להגשת ערעור היה יום 7.9.2006. הערעור התקבל בדואר ביום 10.9.2006, ובשל האיחור לא נתקבל לרישום. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 13.9.2006.

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   ביום 7.9.2006 נשלח העתק מהערעור בפקס ובדואר, אך הערעור לא הגיע במועד לבית הדין.

2.2.   העיכוב במשלוח הערעור חל עקב העובדה שהמבקש לא היה בקו הבריאות מיום 5.9.2006 עד יום 7.9.2006.

3.      המשיבה, אשר עבדה כמזכירתו של המבקש,  התנגדה לבקשה וטענה כי:

3.1.   האישור הרפואי נושא תאריך 10.9.2006, והוצא על ידי המערער רק כתואנה לאיחור בהגשת הערעור. במהלך שנות עבודתה של המשיבה אצל המבקש, נוכחה לדעת כי לא פעם המבקש לא עמד במועדים שנקבעו על ידי בית הדין וטען כי הוא אינו בקו הבריאות.

3.2.   החתימה על התצהיר שצורף לבקשה אינה חתימתו של המבקש, אלא של מזכירתו. כראייה, צירפה המשיבה מסמכים שנחתמו על ידי המבקש, הנושאים חתימה אחרת.

4.      בתשובה לתגובת המשיבה טען המבקש כי לנוכח היותו עצמאי ולא שכיר לא היה לו צורך באישור מחלה, ומשנודע לו כי הערעור הוגש באיחור פנה שוב לרופא על מנת לקבל אישור מחלה. עוד נטען כי כל המסמכים הרלוונטיים נושאים אותה חתימה, והמבקש רשאי לשנות את חתימתו. המשיבה עמדה על טענתה כי החתימה על התצהיר היא חתימתה של מזכירתו של המבקש, וצירפה מסמכים נוספים מהם עולה כי חתימתו של המבקש שונה מהחתימה שעל תצהירו.

5.       בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי " מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה,

אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא.

עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).

6.      לאחר בחינת טענות הצדדים והחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן.

7.      הנימוק שהובא על ידי המבקש לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור הוא מצבו הרפואי. לעניין זה קובעת הפסיקה כי

הכלל לעניין זה ידוע ומושרש. "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו. ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית בעריכת דר' ש. לוין (תל אביב, 1995), בעמודים 895 - 896; כך גם בש"א 6919/98 עזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ'  רנה רוזנבלום, דינים עליון נה 72). בב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם) נפסק לעניין זה כי "... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין  ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר  מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד.

בש"א 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון כרך סא 850.

8.      על פי האישור הרפואי, המבקש היה חולה בין הימים 5.9.2006 עד 7.9.2006. מכתב הלוואי לערעור, אשר כתוב בכתב יד ונושא חתימה של המבקש, נכתב  ביום 6.9.2006. מכאן, שבמהלך תקופת המחלה הנטענת, בין יום 5.9.2006 לבין יום 7.9.2006, ביום  6.9.2006, לא נבצר מהמבקש לטפל בהכנת הערעור. לפיכך, אין לתלות את האיחור בהגשת הערעור במצבו הרפואי של המבקש. מכלל החומר שבתיק עולה כי האיחור בהגשת הערעור נבע מכך שהודעת הערעור נשלחה ביום האחרון ממש להגשת הערעור, ביום 7.9.2006, וזאת בדואר רשום ולא באמצעות שליח או בדרך אחרת,  אשר תבטיח את הגעתה לבית הדין באותו יום, 7.9.2006.

9.      לאמור לעיל יש להוסיף כי לרשות המבקש עמד פרק זמן בן כמעט חודשיים להגשת הודעת הערעור, שכן ההחלטה מושא הבקשה ניתנה ביום 12.7.2006. המבקש, על פי בחירתו, ולא מחמת נסיבה חיצונית, המתין עד לרגע האחרון, הכין את הודעת הערעור יום אחד לפני המועד האחרון להגשתה ושלח אותה ביום האחרון להגשתה. בהתאם לפסיקת בית דין זה

"בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על  עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה".

ראו: